תשתיות התחבורה בישראל: בין חזון ההתקדמות למאבקי התקציב והפתרון שמחכה בכנסת

מאת שמואל שי, חזה יועץ כלכלי להסכמי אברהם.

פרק ראשון: פרויקט מסילת 431 תקווה למסילה ישירה בין ראשון לציון לירושלים

לאחר עיכובים ממושכים, סוף־סוף הושג אישור תקציבי חיוני: ביום 27 ביולי 2025 משרד האוצר אישר תוספת של 175 מיליון ש"ח להשלמת פרויקט מסילת 431 מהלך תחבורתי משמעותי שמבשר על חיבור ישיר, נוח ומהיר בין ראשון לציון, מודיעין וירושלים.

30 ק"מ של מסילה כפולה ומחושמלת, לאורך כביש 431.

חיבור ישיר בין תחנת ראשל"צ משה דיין לבין מודיעין מרכז ותחנת ירושלים יצחק נבון, ללא צורך בהחלפת רכבת בתל אביב.

תחנות חדשות: רמלה דרום, מעוין שורק, ושדרוג לתחנת ראשל"צ הראשונים.

תשתיות הנדסיות מורכבות: מנהרות עמוקות, גשר רכבת באורך 3.5 ק"מ  הארוך בישראל.

קיצור זמן הנסיעה בין ראשון לציון לירושלים בכ-50%.

בשלב ההפעלה הראשוני: שתי רכבות לשעה לכל כיוון.

בעתיד: ארבע רכבות לשעה.

עלות הפרויקט המוערכת עד 3.5 מיליארד שקל.

שרת התחבורה מירי רגב הגדירה את אישור התקציב כ"נדבך מרכזי במהפכה תחבורתית אזורית", ומנכ"ל משרד התחבורה ציין שמדובר במהלך לאומי שיחבר מאות אלפי נוסעים ביום אחד, ללא עומסים ועיכובים מיותרים.

אבל וזהו ה"אבל" המרכזי מקרים כאלה הם החריג ולא הכלל. אישורי תקציב לפרויקטי תחבורה בישראל מתרחשים לאט, תחת מאבקי כח פוליטיים, לחצים בין משרדיים, והתנהלות שמרנית שמעכבת את חזון הפיתוח התחבורתי הכולל. והפתרון לחסם הזה כבר מוכן ומחכה בכנסת.

פרק שני: חזון התחבורה בישראל נתקע בחסמים וחוק האיגוח מחכה להצבעה

שמואל שי  טוען, למרות הביקוש העצום והצורך הלאומי, פרויקטים לאומיים נוספים בתשתיות כמו מסילות נוספות, מטרו, רכבת לגליל, תשתיות עוקפות לערים צפופות נתקעים בשל מחסור בתקציב מיידי וזמינות אשראי. המדינה, בשיטת התקצוב הקיימת, לא מסוגלת לעמוד בקצב.

כאן נכנס לתמונה חוק האיגוח הפרטי חקיקה פורצת דרך שמונחת על שולחן הכנסת וממתינה לאישור בקריאה שנייה ושלישית.

חוק זה מאפשר ליזמים, רשויות מקומיות, או חברות ממשלתיות:

לאגח פרויקטים תשתיתיים כלומר, להעביר את תזרים ההכנסות העתידיות (למשל, דמי שימוש, הפעלה או תמלוגים) לידי תאגיד מיוחד שינפיק תעודות התחייבות (אג"ח), וכך לגייס מימון מיידי לפיתוח.

לדלג על הבירוקרטיה התקציבית, ולבצע פרויקטים בסכומים של מאות מיליונים ואף מיליארדים, עם פיקוח רגולטורי מלא.

ליהנות מוודאות משפטית, רגולציה מתקדמת, והגנה על משקיעים.

 

למה זה משנה?

אם חוק האיגוח היה מאושר בשנת 2023 -2024, פרויקט כמו מסילת 431 לא היה צריך לחכות עד 2025 לאישור תקציב נוסף. שמואל שי מסביר ,המדינה יכלה להנפיק איגוח מותאם ולהפעיל את הפרויקט באופן מיידי ללא עיכוב ובלי להיות תלויה בגחמות פוליטיות או תקציביות.

מדובר לא רק באפשרות טכנית, אלא באידיאולוגיה של קידום תשתיות במהירות, תוך שיתוף הסקטור הפרטי באחריות הלאומית לפיתוח ובלי לפגוע בריבונות הציבורית.

 

פרק שלישי: מה מעכב את המהפכה?

למרות היתרונות הברורים, החוק נתקל בהתנגדויות:

חשש של האוצר מאובדן שליטה תקציבית.

אינטרסים של משרדים ממשלתיים שמעוניינים לשמר בלעדיות על תכנון וביצוע.

פוליטיקה פנימית שמעכבת את קידום החוק כדי לא להעניק הישג לצד פוליטי אחר.

אבל המחיר שמשלמים עליו הוא ברור: פרויקטים חיוניים ממתינים שנים עד שיצאו לפועל, בעוד התושבים סובלים מפקקים, מחסור ברכבות, ומערכת תחבורה שלא עומדת בעומסים של מדינה מודרנית.

מסקנה: מסילת 431 היא הסנונית אבל החוק הוא הפתרון

ההשקעה במסילת 431 היא דוגמה חיובית ליכולת המדינה לקדם תשתיות כאשר יש לחץ ציבורי ומשרד תחבורה נחוש. אבל זוהי חריגה מהשגרה, לא הכלל.

כדי להפוך את המסילה הזו למודל שיחזור על עצמו ברמלה, בקריית שמונה, בנגב ובשומרון על הממשלה לקדם את חוק האיגוח הפרטי ולהפוך את השיטה התקציבית המתפקדת חלקית למערכת גמישה, יוזמת ומונעת חדשנות.

הציבור לא יכול להמתין לעוד תקציב חריג אחת לשנתיים. הוא זקוק לרשת תחבורתית רציפה, נוחה, נגישה, מהירה עכשיו. וחוק האיגוח הוא המפתח.